Poezi nga Gladiola Jorbus

Përktheu në hebraisht: Shoshana Vegh

JERUSALEM

In Jerusalem –
days appear
under dim light and shadow.
The ruins of pilgrim memories
weave holy books
and millennia.
Winter clouds play
with gray sparrows.
Dreams and hopes,
half-crouched, sing
under the celestial dome.
The Wall of Tears – the spiritual cradle
of the human litany.
Rivers of tears flow
like veins of blood.
Proud memory
that ripples through generations.
The silence of creation.
The pain of the Shoah
that lives in suspense
with the breath of God.
In Jerusalem –
the wind whispers verses
about sacrificed lives.
And centuries play
with the names –
Jerusalem, holy al-Quds, Shalem.

יְרוּשָׁלַיִם
בִּירוּשָׁלַיִם –
הַיָּמִים בִּכְפִיפָה אַחַת
אוֹר וְצֵל עֲמוּמִים.
חָרְבוֹת, זִכְרוֹנוֹת עוֹלֵי רֶגֶל
טוֹוִים סִפְרֵי קֹדֶשׁ
וְאַלְפֵי שָׁנִים.
עַנְנֵי חֹרֶף מְשַׂחֲקִים
עִם דְּרוֹרִים אֲפֹרִים.
חֲלוֹמוֹת וְתִקְווֹת,
חֲצִי מְכוֹפָפִים, שָׁרִים
מִתַּחַת לַכִּפָּה הַשְּׁמֵימִית.
חוֹמַת הַדְּמָעוֹת – הָעֲרִיסָה הָרוּחָנִית
בִּתְפִלַּת בְּנֵי אָדָם.
נְהָרוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת זוֹרְמִים
כְּמוֹ וְרִידֵי דָּם.
זִכָּרוֹן גֵּאֶה
שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל לְאֹרֶךְ הַדּוֹרוֹת.
שְׁתִיקַת הַבְּרִיאָה.
כְּאֵב הַשּׁוֹאָה
שֶׁחַי בְּמֶתַח
בִּנְשִׁימַת אֱלֹהִים.
בִּירוּשָׁלַיִם –
הָרוּחַ לוֹחֶשֶׁת פְּסוּקִים
שֶׁל הַקְרָבַת חַיִּים.
וּמֵאוֹת שָׁנִים מְשַׂחֲקִים
עִם הַשֵּׁמוֹת –
יְרוּשָׁלַיִם, עִיר הַקָּדוֹשׁ, שָׁלֵם.

Kaddish

In the book of persecutions.
the meaning of the dream is written.
When the eyes of the night tore the greatness,
when the darkness sanctified the crime,
when the truth
on the altar of hatred was crucified.
The cradle of life remained empty.
The black earth – like a widow.
11 months grieve,
the man without love.
Screams, gasps
the sky trembled.
And the demonic nightmare woke up.
All dreams – were exiled.
All lights were extinguished.
Darkness, exhaustion, loneliness
the dimensions of the Shoah – knew no bounds.
Miserable time!
Sighs…
Kaddish
calls for mercy.
(Dedicated to the Holocaust)

קַדִּישׁ
בְּסֵפֶר הָרְדִיפוֹת.
מַשְׁמָעוּת הַחֲלוֹם כְּתוּבָה.
בְּעֵת שֶׁעֵינֵי הַלַּיְלָה קָרְעוּ אֶת הַגַּדְלוּת,
כְּשֶׁהַחֹשֶׁךְ קִדֵּשׁ אֶת הַפֶּשַׁע,
כַּאֲשֶׁר הָאֱמֶת
עַל מִזְבַּח הַשִּׂנְאָה נִצְלֶבֶת.
עֶרֶשׂ הַחַיִּים נוֹתָר רֵיק.
הָאֲדָמָה הַשְּׁחֹרָה – כְּמוֹ אַלְמָנָה.
11 חֳדָשִׁים מִתְאַבֶּלֶת,
אָדָם לְלֹא אַהֲבָה.
צוֹעֵק, מִתְנַשֵּׁף
הַשָּׁמַיִם רָעֲדוּ.
וְהַסִּיּוּט הַדֵּמוֹנִי הִתְעוֹרֵר.
כָּל הַחֲלוֹמוֹת – הֻגְלוּ.
כָּל הָאוֹרוֹת כָּבוּ.
חֹשֶׁךְ, תְּשִׁישׁוּת, בְּדִידוּת
מִדּוֹת הַשּׁוֹאָה – לֹא יָדְעוּ גְּבוּל.
זְמַן אֻמְלָל!
אֲנָחוֹת…
קַדִּישׁ
קוֹרֵא לְרַחֲמִים.
(מוקדש לשואה)